תקציר⬅ ... המציאות, ואהבה כ"כ גדולה למציאות, עד כדי כך שהרצון העצמי של האדם מתאחד עם הרצון של המציאות. ונמצא אם כן כי הרצון העצמי של האדם כאילו נעלם. וזאת השלמות, כאשר האדם מרגיש אחדות עם המציאות, שאז מתמלאים אצלו כל החסרונות, וממילא יש לו את השלמות. וכאשר האדם מרגיש את האחדות עם המציאות, אז הוא מרגיש סוג של הארה רוחנית. כי האדם כל חייו רגיל לרצות ולרצות. ואין לאדם מנוחה מהרצון העצמי שלו, גם לא לרגע אחד. וכאשר הרצון של האדם מתאחד עם המציאות, דהיינו, כאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא ללא כל שינוי, אז כל הרצונות של האדם נשלמים, ואז האדם חווה שלמות. ומאחר שכל כוח מתאזן על ידי הכוח המנוגד שלו, ממילא מאחר ששורש החיסרון של האדם, הוא הרצון העצמי שלו, אז ממילא כאשר האדם חווה בשלמות את הכוח הנגדי של הרצון שלו, אז הוא מרגיש תחושה של שלמות. כי כאשר האדם אוהב את המציאות בשלמות, אז הרצון העצמי של האדם נעלם לגמרי, ואז הכוח של האין רצון, משלים בשלמות את הכוח הנגדי של היש רצון. וכאשר האדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא, אז הרצון שלו נעלם, והוא מרגיש סוג של הארה רוחנית וכולי. אלא, שכל הדברים האלו קורים לפני שהאדם מגיע אל השלמות! כי השלמות היא משהו אחר ! ו לפני שהאדם מגיע אל השלמות, אז הוא מרגיש אהבה אין סופית למציאות, ואז הרצון העצמי שלו נעלם לגמרי, ואז ממילא הוא מרגיש אושר וכולי. אלא שזו עדיין לא השלמות האמיתית. כי השלמות היא החיבור של כל ההפכים. כי גם כאשר הכל מושלם ולא חסר שום דבר, גם זה לא מושלם. ז"א כי כל דבר חסר את כל שאר הדברים. וגם כאשר יש את הכל, הרי ... ⬅לקריאת המשך המאמר על סוג של הארה רוחנית - לחץ כאן...