לירן, יופי, אני מבינה עכשיו טוב יותר את כוונתך. התשובה שלי קצת מורכבת. אני אכתוב אותה בכמה סעיפים. אפשר לקרוא כמאמר!! (פתחת לי פתח לחשוב על הנושא ונהנתי להעלותו על הכתב).

בהנאה!!

אחת קל יותר לחקור רעב כשרעבים. אולי זה לא קל מבחינות אחרות, כי רעבים, אבל אם אני רוצה לחקור מה קורה לנמלים שהרסו להם את הבית ואין להם בית, ומצד שני אני אתן להם קודם לבנות - בית, כי ואאלה לא נעים להן שאין להן בית, אז מתי יהיה לי יותר קל לחקור את האין? כשהן בתוך הבית החדש או כשאין להן בית?

שתיים. גם ברעב יש מן נקודה כזו שאם אתה לא אוכל אחריה, לא תהיה רעב. זה אנורקטיות יודעות. שם זה לא טוב, כי מוביל למחלה ולהתמכרות. אבל, זה עובד גם להיפך. נגמלים מאלכוהול, וצריך פרק זמן מסוים שיעבור ללא האלכוהול, שלאחריו יש לך הרבה יותר סיכוי להמשיך להיות נקי. זה לא רק הזמן. אבל זה מצריך זמן כדי ללמוד זאת. זו איזושהי למידה פסיכולוגית לראות שאתה לא צריך את השתייה או את מה שזה לא יהיה.

(דוגמא - עזבת לימודים, אז בהתחלה אולי עוד תרגיש רע מזה, הערך - העצמי עוד יתבסס על זה, אבל אחרי שנה, אם תתבונן ותלמד ממצבך, אתה תראה שאין קשר הכרחי בין לימודים לערכך). לוקח זמן להבין הערך שלי לא בזה.

שלוש. אם אתה כן לוקח את הפיתרון החיצוני, למשל: מקבל את התפקיד הניהולי, אתה צריך להיות מאד עירני, כי אם אתה לא מטפל בחוסר - בטחון שלך, אם אתה לא מרגיש שאתה באופן בלתי - תלוי יכול להרגיש את המלאות... אתה יוצר תלות בזה. הרבה אנשים מחפשים עמדות כוח ממקום של חוסר - בטחון, ואז הבנאדם ירגיש שזה מה שנותן לו הערך ויתחיל להיות כוחני כזה, לתפוס תחת, לא היה לו כלום ועכשיו יש לו משהו, יהיה תלוי בזה, ישתמש בזה, שכרון כוח (וראיתי הרבה מצבים כאלה, החל מהיטלר וכלה בסיפורים יותר מינוריים). גם אם הדפוס לא יהיה כוחני, יש פה תלות, לצמצם את החיים / הערך לזה. ידוע, אנשים שעבדו 40 שנה באותה חברה ומובטלים, זה גומר אותם, כי היה חלק מרכזי מהערך שלהם. אותו דבר בזוגיות.

ארבע. מה זה בטחון בכלל? תחושה שיש לך זכות קיום, כי נולדת.

אבל אנשים מורכבים ורוצים להרגיש גם שווי אישי. וזה חשוב לאדם לבדוק את שוויו בשטח. ללמוד על עצמו שהוא מצליח, חרוץ, מיומן. אז לחפש את השווי, תחושת - ערך בדברים שהם קצת פחות לא - תלויים בי, אלא בדברים שאני יכול להשפיע עליהם. אני הרבה יותר מרגישה ערך בזכות זה שיש לי תחומי עניין מסימים, שאני יכולה להבין דברים ושיש לי גוף ואני יכולה לעשות דברים שיהיה חזק, ולא בזכות הגשמת יעדים - ספציפיים. לחפש תחושת - ערך בדברים שהם לא כ"כ תלויים בדברים אחרים. יותר חכם, מודע, חזק, בריא.

חמש. לא לשים ערך על דבר אחד, גם לא בריא.

שש. לשים - לב, אתה הוא זה שנותן תחושת - נחיתות או ערך למשהו. למשל: אני עשיתי כמעט 3 תארים באוניברסיטה. בזמנו שמתי על זה ערך. היום אני אומרת בדיעבד שאין לזה ערך. אבל זה לא נכון שאין לזה ערך. מי שנותן לזה ערך - זה אני בלבד. מישהו אחר לא עשה אף - פעם תואר ומראש לא חושב שיש לזה ערך. אז אני רואה שאני יכולה לבחור על מה לשים - ערך. לא חייבת לשים על זה ערך.

אז לשים ערך על זה שאני עושה עבודה פנימית. זה לא יעיל ולא כדאי לבנאדם ולא מנהל אותך נכון שאתה שם את הערך שלך על דברים חיצוניים. זה גורם לך להיות סמרטוט כזה, חסר עמוד שדרה, שאין לך את עצמך, כי מה שחשוב זה בחוץ. אתה עצמך זה חשוב.

אם נחדד את הראייה, גם הידע והמוח שלי בחוץ, כי אם אין לי מוח, מה אין לי ערך? הערך - לעשות הכי טוב ממה שיש, להתפתח ממה שאפשר. גם אם הגוף לא מתפקד פתאום - יש לי ערך (ראה ערך: ) סטיבן הוקינג)).

שבע. יש דברים בסיסיים שאנו כן רוצים לדעת על עצמנו. דברים שטוב שאדם ילמד, כמו שיש לו מה להציע, שהוא חרוץ, שהוא מיומן, שיבטח בעצמו על שיש לו יוזמה. ומי שלא למד את השיעורים האלה בילדות, אז יישאר לו צורך גדול קודם - כל למלא את החוסר בבגרות. זה מרכך את הטראומה. לשכב עם בחורה, ולדעת שהיא רוצה אותי. לקחת תפקיד ניהולי ואחראי, ולהצליח לעמוד בו. כלומר: ההתנסויות החיצוניות הן חשובות. כלומר: לפעמים (התחלת) ריפוי הטראומה הוא השלמה שלה. בנאדם רעב, קודם - כל ניתן לו לחם. יש לך טראומה כי ההורים שלך לא הביאו לך ממתקים, בוא נשים אותך בחדר מלא שוקולד, זה יפתור לך משהו. אבל לא את כל הענייןם של איפה הערך שלי. כי הדבר הספציפי זה סימפטום של תחושת חוסר - ערך. השאלה כמה הספציפי הזה מגיע עמוק, כי יש סיכוי טוב, עם כל הערך הריפויי, שזה עדיין ישאיר אותי כל הזמן בלופים - כי המשרה הניהולית נתנה לי ערך, עכשיו יקחו לי את הערך ויצור לי טראומה, לא פותר את העניין הבסיסי של ערך. אתה נשאר ברובד מאד בסיסי וגם יוצר עוד טראומות. מזה שאין לך ערך לא עזבת את הלימודים למרות שסבלת.

שמונה. אז לפעמים התחלת ריפוי הטראומה זו השלמה שלה, אך זה חלק נורא קטן מריפוי. ומי מבטיח לך שזה חיובי. כי אתה הרי תלוי במשהו חיובי שיגיב טוב אליך. כל עוד אני שואבת ערך ממשהו ספציפי, אני תקועה בנושא הזה, כי מרגישה שיכול לתת לי ערך. נורא חשוב לי שיקרה. תחושת - הערך הזו שאתה שואב מדברים, זה סתם מאמץ מיותר. זה תוקע את האנרגיה. תחושת המאמץ שאתה צריך משהו ממשהו, לא יעיל, זה יהיה יותר לאט, יותר קשה. זה חוסם. אם אתה כל - כך רגיש וצריך את הספציפי, אז זה בעיה, כי הספציפי תמיד יאכזב, ואז זה יהיה עוד מכה לפצע.

תשע. חשוב להתערבב בעולם, אך באופן ספונטאני, into the wild, לא לחפש משהו ספציפי בחוויה (אך למצוא את עצמך (:, להתנסות, להעז, להיכשל, להצליח.

לדעתי מתוך תחושב הרעב, כי אז זה מציק לך, זה מולך וקל ויותר קל לך לבדוק. אבל גם ההיפך.. אין לזה חוקים. וגם יש. בכל מקרה, צריך לקחת את מה שמציק לך כרגע, את מה שבוער.. ולהתבונן בו.

ענבל, תפסת אותי, מה שהתכוונתי לומר זה ששום דבר כן מחוייב. או במילים אחרות, האדם מחייב את מה שהוא חושב שמחוייב. כשבתאכלס, הכל רק אפשרי.

וכמובן, גם ההיפוך.. לא האדם מחייב את הדברים.. והכל מחוייב.

גלית. הדוגמא שנתתי מתאימה לדוגמא של האדם הרעב. זה מה שהתכוונתי. האם כדאי להשאר ברעב ולחקור את עצמך, את החסרון, או לאכול פרוסת לחם ולחקור את החסרון למרות שאתה כבר לא מרגיש אותו.

לפי מה שהבנתי את אמרת (גלית) שכדאי לפתור את החסרון מתוך תחושת הרעב.

לגבי מה שעמנואל וענבל אמרו. אני מבין שאין באמת חיסרון אלא המחשבה שקיים חיסרון (שאגב זה בדיוק תחושת החיסרון) ובדיוק על זה אני מדבר. השאלה הייתה: מה הדרך הטובה ביותר לבטל תחושת חסרון (באופן יחסי) 1) כשאתה רעב, כלומר, חווה את החסרון. 2- כשאתה מלא, כלומר, החסרון התמלא מגורם חיצוני.

ואורי.. אתה דיברת על דברים נחמדים אבל הדוגמא הייתה להמחשה בלבד.

עוד משהו. שאלת: "האם זה פחות אפקטיבי לנסות להעלות את עצמו ולטפל בבעיה מהנקודה הזאת?"

בין המילים הרעיון הזה מציע כך: בשלב החיסרון - אל תתמודד עם ההרגשה. העלה את עצמך. (הכחשה ופעולה בשם דבר לא אמיתי, שבהכרח תוביל לפיתרון לא אמיתי).

בשלב היתרון - אז תתמודד. (דחיינות + למה שבשלב היתרון תתמודד?)

ומצד שני, אני גם חושבת שיש ברעיון הזה משהו, לפעמים. אם אדם רעב, אז נותנים לו קודם - כל פרוסה, וכשהוא שבע, הוא יכול אולי להסכים ולבחון מה זה רעב.

העניין הוא שהתפקיד הניהולי לא נשמע לי מספק כמו הפרוסה לרעב. זה נשמע יותר כמו, בנאדם רעב, שנותנים לו פירות מפלסטיק, ואז נדמה לו שהוא אוכל ומשקיע באכילה את רוב המאמצים, אך נשאר רעב.

מנהל או קצין בצבא - יש שאומרים שהתפקיד עושה את הבן אדם - לי זה נראה כתפקוד במישור נמוך. האדם צריך לעשות את התפקיד ולא הפוך. יצא לי אפילו לראות מצבים שאדם דומיננטי - אלפא (בלהקה) מצליח להקרין על הסביבה הניהולית / הצבאית אפילו מעל למנהלים שלו. מנהל, קצין שנשען רק על התואר שלו - מהר מאד הופך לצחוק בעיני פקודיו.

לירן, המצב שבו החוסר "מתמלא" כמו בדוגמא שנתת, הוא מצבשל "הכחשה", כי האמת היא שאין באמת חוסר ולכן אין גם מילוי לחוסר.

אבל האדם התייסר בשאלה מסוימת, כמו, למה אני לא מספיק "שווה", או "אין לי מה להציע".. ופתאום המציאות איפשרה לו לזמן - מה לשכוח את תחושת - החוסר, על - ידי הרגשת יתרון במקום חיסרון. זה מצב השוואתי, ולא מצב של אושר אמיתי. אם אני מרגישה יתרון, כי אני מנהלת, זה סימן שאני מרגישה חיסרון. נדמה לי שיש משהו שערכי - העצמי תלוי בו.

לשאלתך - בזמן שאתה "מלא", אתה ממסך לעצמך את הבעיה. אתה עסוק ביתרון (החדש) שלך במקום בחיסרון, וכל עניין היתרון נובע הרי מחיסרון. מה שיקרה, תוך זמן - מסוים, זה שאתה תתחיל להרגיש חיסרון בעניין אחר "עכשיו כשאני מנהל, למה אני לא מרגיש מאושר באמת", אולי אפילו דומה "למה לא כולם מעריכים את פועלי בעבודה".

ולכן, כל נקודה היא טובה לבחינת - החוסר.

כמה אנשים ענו פה שהחיסרון אינו באמת קיים. האם אתה מבין / רואה את זה? כי לפעמים אנו מתבוננים על משהו שנראה לנו נכון, אבל הוא כמו סיסמא, ואז זה רק מחזק את תחושת - החוסר שלנו, כי הנה, קיבלנו מילוי, ועדיין איננו מלאים או "מתוקנים".

אם יש משהו בתשובות שלי או של אחרים, שנראה לך ברור / הגיוני, אך בעצם לא - מובן ולא ישים, אני מעודדת אותך להמשיך ולשאול!

עמנואל..

האם כשאתה אומר "שום דבר לא מחוייב", אתה באמת מתכוון לזה (-:

לירן אתה יכול לשאול: מי אמר שיש חיסרון? ומילוי? ואז תבחין שזה רק רעיון... ואז תשאל: האם המחשבה הזו קשורה לחיסרון? ואז תראה שהמחשבה עצמה היא המילוי לחיסרון. כך שללא מחשבות לא היו חסרונות. ללא רצונות לא היו חסרונות.

שכחתי להוסיף "בדרך כלל" אחרי "ולהתחייב לזה". שום דבר לא מחוייב.

לירןןן כולנו מרגשים חסרונות... ומי שאומר לך אחרת הוא לא אמיתי איתךך. יש חסרונות אמת ויש חסרונות שקר כמו שמדביקים לנו בפירסומות... וזה עניין באמת עמוק

כמו שענבל כתבה, כל נקודה טובה להתחיל ממנה. אבל אני חושב שכשהאדם מלא, לא בוער לו ולא מעניין אותו לשנות. כי כרגע טוב לו. כשרע לאדם, יותר קל לו לרצות לשנות ולהתחייב לזה.

אם הבנתי אותך נכון ב"לטפל בחיסרון"... יש שתי מצבים להעלים את החוסר, או למלא אותו, או לבטל אותו. אם אתה ממלא אותו, נוצר חדש וחוזר חלילה.. אז בהנחה שהאדם רוצה להגיע למוחלט וכו, מה שהוא צריך לעשות זה לבטל. לבטל, הכוונה להתבונן ולשאול שאלות, כמו מה שענבל כתבה.. האם מחוייב ש..? האם אני באמת רוצה את הדבר וכו וכו. תמיד מסודר ובהתאם למה שהגדרת שאתה רוצה להבין או לעשות.

לירן, כל נקודת מוצא היא נקודת התחלה טובה.

העניין הוא לברר בכלל מה זה חסרון ברמה הפנימית יותר, ללא קשר לתפקיד זה או אחר.

האם זה מחוייב שיהיו חסרונות, או רק אפשרי?

חסרון שמתמלא? האם באמת החסרון האמיתי התמלא? או רק לבוש של החסרון? ואם מילאת חסרון ברמה החיצונית, יצרת כעת חסרון אחר, השגת משהו אחד שרצית אמנם, אבל על חשבון דבר אחר!

שים לב שמה שהעלת כאן זו התבוננות מאד חשובה.

אם תבין את מקור החסרון, זה יענה לך על הרבה מאד שאלות בכל נושא, ויתכן שלא תחווה יותר חסרון בכלל! תחווה אותו כן, אבל ממקום חדש לחלוטין שלא באמת יטריד אותך יותר.

אם באמת תרצה, זה אפשרי.

תעלה את הנושא במפגש (-:

נראה לך שחיסרון מתמלא בתפקיד של מנהל?? וואו לירןן איזו תמימות! במקרה ה'טוב' הוא יוציא את התיסכול שלו בהוראות על מי שממונה תחתיו... ואז יחזור הביתה ריק וחסר יותר

שאלה. לפעמים יש מצבים של חסרון שמתמלא. שאלתי היא האם קל יותר "לעבוד" על החיסרון לפני שהוא התמלא או לאחר מכן? לדוגמא. אדם עם בטחון עצמי נמוך שמתמנה לתפקיד מנהל ומרגיש פתאום מלא בעצמו ובעל ביטחון גבוהה בעקבות התפקיד. האם זה פחות אפקטיבי לנסות להעלות את עצמו ולטפל בבעיה מהנקודה הזאת?

היי

שמעתי את הדוח שיח, מאוד מעניין וחזק.

כל הכבוד