גלית. הדוגמא שנתתי מתאימה לדוגמא של האדם הרעב. זה מה שהתכוונתי. האם כדאי להשאר ברעב ולחקור את עצמך, את החסרון, או לאכול פרוסת לחם ולחקור את החסרון למרות שאתה כבר לא מרגיש אותו.

לפי מה שהבנתי את אמרת (גלית) שכדאי לפתור את החסרון מתוך תחושת הרעב.

לגבי מה שעמנואל וענבל אמרו. אני מבין שאין באמת חיסרון אלא המחשבה שקיים חיסרון (שאגב זה בדיוק תחושת החיסרון) ובדיוק על זה אני מדבר. השאלה הייתה: מה הדרך הטובה ביותר לבטל תחושת חסרון (באופן יחסי) 1) כשאתה רעב, כלומר, חווה את החסרון. 2- כשאתה מלא, כלומר, החסרון התמלא מגורם חיצוני.

ואורי.. אתה דיברת על דברים נחמדים אבל הדוגמא הייתה להמחשה בלבד.

שאלה. לפעמים יש מצבים של חסרון שמתמלא. שאלתי היא האם קל יותר "לעבוד" על החיסרון לפני שהוא התמלא או לאחר מכן? לדוגמא. אדם עם בטחון עצמי נמוך שמתמנה לתפקיד מנהל ומרגיש פתאום מלא בעצמו ובעל ביטחון גבוהה בעקבות התפקיד. האם זה פחות אפקטיבי לנסות להעלות את עצמו ולטפל בבעיה מהנקודה הזאת?

אני חושב שיש איזה מנגנון הגנה אצל הנשים (אבולוציוני) שמונע מהן לעשות סקס כל עוד הן לא מרגישות סוג מסויים של בטחון, הסיבה לכך לדעתי היא עקב האפשרות שלהן להכנס להריון (בתת מודע) אפילו שהן ברציונאל הן יודעות שהן לא יכנסו. כלומר אתה מתעסק פה עם עניין אבולוציוני, אך הבשורה הטובה היא שגם את זה ניתן לעקוף בצורה מוניפולטיבית מעט, יש בזה יתרונות וחסרונות.