הארה (מלשון אור) משמעותה היא כאשר האדם "מוצא את האור", דהיינו, כאשר משהו פתאום מאיר לאדם את צורת ההסתכלות שלו על החיים, ועל ידי זה האדם חווה שלמות ואושר.

ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש המון סוגים של הארה. כאשר האדם מחפש משהו והוא מוצא אותו, הרי שזה סוג של הארה. כאשר האדם מנסה לעשות איזה משהו, ופתאום הוא מגלה דרך חדשה יעילה יותר להשיג את המטרה שלו, הרי שזה סוג של הארה. ובעקרון ניתן לומר, כי בכל פעם שמתגלה לאדם שכל חדש, דהיינו, בכל פעם שהאדם מגיע לתובנה חדשה כלשהי, הרי שזה סוג של הארה.

ויש 2 סוגים של הארה. יש הארה שבה האדם נהנה מהאור של השמש, ויש הארה שבה האדם הופך להיות השמש עצמה. ונסביר: כל ההארות שבעולם, יש להן שורש, שהוא השכל הכללי שממנו נוצרים כל השכלים שבעולם. כי כל שכל ושכל שיש בעולם וכל מחשבה ומחשבה שיש בעולם, יש להם איזה שורש כלשהו וסיבה כלשהי שבזכותה הם קיימים.

כי כל מחשבה שאותה חושב האדם, יש איזו סיבה מדוע הוא חושב את המחשבה הזאת. וכל צורת מחשבה בעולם, יש איזה שכל כלשהו שעליו היא מבוססת. וכל שכל בעולם, וכל צורת הסתכלות שיש בעולם, הכל מבוסס בסופו של דבר על שכל אחד, שממנו כולם מקבלים את החוזק שלהם. וככל שהשכל של האדם קרוב יותר אל השכל הראשון, כך האדם צודק יותר וקרוב יותר אל האמת.

והשכל הראשון הזה, הוא השכל שלפיו מתנהגת כל המציאות. כי המציאות שלנו מתנהגת בצורה מסוימת. ובוודאי שיש שכל כלשהו שלפיו המציאות מתנהגת. והשכל שלפיו המציאות מתנהגת, הוא השכל והסיבה שבגללו כל הדברים שבעולם הם כפי מה שהם ולא אחרת.

כי כל דבר בעולם יש לו צורה כלשהי ומצב כלשהו שבו הוא נמצא. ובוודאי שיש סיבה כלשהי, מדוע הדבר הוא כך ולא אחרת. והשכל הראשון של כל השכלים שבעולם, הוא הסיבה הראשונה של כל הסיבות.

וככל שהאדם מתקרב יותר אל השכל שיש בכל דבר, דהיינו, ככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות שבה הוא חי, כך הוא מתקרב יותר אל השכל הראשון שהוא האור והשמש, וכך הוא מתקרב יותר אל ההארה.

וכל זמן שהאדם לא מגיע אל השכל הראשון, הרי שהוא רק מתחמם מהשמש ומהשכל הראשון, אך הוא עדיין רחוק ממנו וצריך להתקרב אליו. אך כאשר האדם מגיע אל השכל הראשון של המציאות, דהיינו, כאשר האדם מצליח לתפוס בשכלו את המציאות כפי מה שהיא, דהיינו, להבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, על ידי זה דעתו של האדם מתאחדת עם השכל של המציאות, ועל ידי זה האדם עצמו הופך להיות השמש עצמה והוא יכול להאיר.

וגם כאשר האדם הופך להיות השמש, הרי שיש גם סוגים שונים של שמש ויש עוצמות שונות של השמש. ואחרי שהאדם הופך להיות השמש עצמה, אז הוא בכל פעם הופך להיות שמש יותר ויותר חזקה, והוא יכול להאיר יותר ויותר.

וכאשר האדם הופך להיות השמש עצמה, דהיינו, כאשר האדם מבין את כל המציאות, הרי שזו שלמות ההארה, כי אז האדם עצמו מתחיל להאיר בשכל שלו, על סביבתו.

כי אל השמש אי אפשר להתקרב, מאחר שהיא שורפת את כל מה שמתקרב אליה. אך כן אפשר ליהנות מהאור שלה, על ידי צמצום של האור שלה. כי כאשר קרני השמש עוברות דרך שכבת האוזון, על ידי זה השמש לא שורפת את בני האדם. וכאשר האדם שם משקפי שמש, על ידי זה השמש לא מזיקה לו.

והאדם לא יכול להבין את השכל של המציאות כולה ולהיות השמש עצמה, מאחר שזה ישרוף אותו לגמרי. דהיינו, שהשכל הזה הוא כ"כ גדול, שכל מי שמתקרב אליו יכול להשתגע ממש. ולא משום שהשכל הזה לא נכון, אלא משום שהוא כ"כ גדול, שהאדם לא מסוגל להכיל בתוכו את השכל הזה. וכל מי שמתקרב אל השמש הזאת הוא עלול להינזק...

אך מי שבכל זאת מוצא את הדרך להגיע אל השמש והופך להיות השמש עצמה, הוא יכול עכשיו להאיר את האור של השמש לאחרים. ואיך? באמצעות צמצומים שונים. כי את השכל עצמו של השמש, אי אפשר לומר, מאחר שהוא גדול מידי ומאחר שהאדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האור של השמש, שהוא השכל הגדול ביותר.

והחכם שזוכה להיות השמש עצמה, דהיינו, שהוא רואה את המציאות כפי מה שהיא באמת, הוא יודע לצמצם את האור של השמש לחלקים קטנים ולתת לאדם ליהנות מהאור של השמש כפי יכולתו.

כי כל השאלות שיש לאדם, הן בחינת חושך, שהאדם לא מוצא את דרכו ולא יודע את התשובה ואת הפתרון. והשמש עצמה, לעולם לא חשוך אצלה. והחכם יודע להאיר לאדם את דרכו, על ידי השכל של השמש. דהיינו, החכם האמיתי נותן לאדם עצות, שהן חלקים מהשכל הכולל של המציאות.

ומצד האמת, השמש מאירה תמיד בשווה בכל מקום. אלא שהאדם עושה לעצמו צל. כי השמש מאירה תמיד. והצל נוצר לא בגלל שהשמש מפסיקה להאיר, אלא משום שיש משהו שמפריד בין האדם לבין השמש. אך השמש עצמה מאירה תמיד.

ומצד האמת, הכל טוב תמיד. כי הרע נוצר רק מחמת חוסר הבנה של האדם את המציאות. והשמש שהוא האור של השכל, הוא מאיר תמיד לאדם. כי בוודאי שהשכל האמיתי נמצא תמיד בכל דבר, מאחר שכל הדברים קורים לפיו, והוא הרי הסיבה של כל הסיבות.

אך האדם שלא מסתכל על השכל הזה, הוא עושה לעצמו חושך. כי אילו ידע האדם את השכל של המציאות, הרי שהוא היה רואה את האור שיש בכל דבר, דהיינו, את הטוב שיש בכל דבר, ועל ידי זה הוא תמיד היה מרגיש טוב יותר.

אך האדם שלא חושב בצורה נכונה, הוא מסתיר מעצמו את אור השכל של השמש, ועל ידי זה הוא לא מבין את המציאות, והוא מרגיש רע וכולי.

ואיך יכול האדם להתקרב אל האור של השמש? תשובה: על ידי זה שהוא לומד את העצות של החכם האמיתי ומתבונן בהן. כי בכל עצה שאותה נותן החכם, תמיד יש בה חלק כלשהו של השכל של המציאות...