מה זה אומר להגיע לסוף?

להגיע לסוף, לפי אליעד כהן, פירושו להגיע למצב של שלמות מוחלטת, שאין אפשרות להוסיף עליה דבר. כלומר, להגיע לסוף הוא מצב שבו האדם נמצא בנקודה שבה שום דבר לא יכול להיות שלם יותר מזה. זה מצב שבו כבר אי אפשר למצוא עוד שאלה שהוא לא יכול לענות עליה, או שהוא כבר יודע את כל התשובות האפשריות, והוא אינו מסוגל להיתקע או להיתפס בחוסר הבנה אפילו פעם אחת.

אליעד מסביר זאת באמצעות דוגמה של משחק כדורסל: מה זה אומר להיות השחקן הטוב ביותר בעולם? לכאורה, שחקן טוב יכול לקלוע לסל מכל מקום. אבל זו אינה הגדרה מספיקה, מכיוון שגם שחקן לא הכי טוב יכול לעיתים לקלוע מכל מקום. לכן, המדד הוא ששחקן "הגיע לסוף" רק אם הוא קולע לסל בכל מצב, במאה אחוז מהמקרים, ללא שום יוצא מן הכלל. אם הוא ייכשל ולו פעם אחת, הרי שברור שלא הגיע לסוף. המבחן הוא מוחלט - אין מקום לטעויות.

אליעד מדגיש כי "להגיע לסוף" פירושו שלמות שאין שלמות אחריה. אם אדם מגדיר את עצמו כשלם, צריך לוודא שאין שום אפשרות שבעתיד יתגלה משהו נוסף שיגרום לשלמות הנוכחית להיראות לא שלמה. זאת אומרת שהשלמות חייבת להיות מוחלטת ונצחית, שאין אפשרות תאורטית או מעשית להוסיף עליה דבר. לדוגמה, אם אומרים שהכוס מלאה עד הסוף, אך בעתיד הכוס יכולה לגדול - אז זה לא באמת היה סוף מוחלט. זו שלמות זמנית בלבד, ולכן לא שלמות מוחלטת.

איך ניתן לדעת אם מישהו הגיע לסוף באופן ודאי?

אליעד טוען שזוהי בעיה משמעותית מאוד. כשמנסים לבדוק אם אדם הגיע לסוף, יש קושי אמיתי לדעת זאת בוודאות. למשל, אם מישהו טוען שהוא יודע את כל העתידות, אפשר לבחון אותו בשאלות ספציפיות. אם הוא יודע הכל, לכאורה יענה על כל השאלות. אבל עדיין קיימת הבעיה - אולי יש שאלה שלא נשאלה ואותה הוא לא יודע. תמיד קיימת אפשרות תאורטית שהוא ייכשל, ולכן אי אפשר באמת להיות בטוחים ב - 100% שהוא הגיע לסוף.

הוא מדגים את זה באמצעות סיפור על אדם שטוען שהוא יודע מה אכל אתמול במסעדה בסין. לכאורה, אפשר לבדוק אם הוא צודק לפי מצלמות אבטחה, אבל עדיין, קיימת אפשרות שהוא זייף את הסרטון, או הטעה אותך בדרך אחרת. לכן, אליעד מסביר, שאפילו אם אדם נותן תמיד תשובות נכונות, לא ניתן להוכיח בוודאות מוחלטת שהוא אכן הגיע לסוף.

מדוע אי אפשר לדעת אם מישהו בכיוון לסוף או לא?

אליעד מוסיף נקודה נוספת: לא רק שאי אפשר לדעת אם מישהו הגיע לסוף באופן מוחלט, גם אי אפשר לדעת אם הוא אפילו בכיוון הנכון. אליעד נותן דוגמה של מישהו שהולך לכיוון של עיר מסוימת, ומשוכנע שהוא מתקדם לעיר כי הוא רואה את העיר מתקרבת. בסוף, הוא מגיע ומגלה שהשער סגור והוא חייב לחזור אחורה וללכת בדרך אחרת, ארוכה יותר אבל אמיתית. זאת אומרת שגם אדם שנראה שמתקדם מאוד יכול להיות בדרך מוטעית לחלוטין.

עוד דוגמה של אליעד היא משחק המבוך: כשאתה נמצא בתוך המבוך, אתה לא באמת יכול לדעת אם אתה בדרך הנכונה, כי אולי אתה מתקרב אבל תיתקל בקיר בלתי עביר ברגע האחרון. לכן, אפילו אם אדם נראה לך חכם, מתקדם ומתקרב - אי אפשר לדעת אם הוא באמת בכיוון הנכון כל עוד לא הגיע לסוף האמיתי בעצמו.

איך בן אדם יודע שהוא עצמו הגיע לסוף?

גם כאן אליעד מזהיר שהשאלה "איך אני יודע שהגעתי לסוף?" היא בעייתית. אם אדם עדיין שואל את עצמו "האם הגעתי לסוף?" זה מעיד שהוא בעצם לא נמצא בסוף, כי עצם הספק מראה שהוא לא שלם. להגיע לסוף זה לדעת בוודאות מוחלטת שאין אפשרות לטעות, לא להרגיש או להאמין, אלא לדעת באופן מוחלט שאין אפשרות אחרת.

אליעד מדגים את זה שוב באמצעות דוגמת ירושלים: אם אדם נמצא בירושלים הוא לא שואל אם הוא בירושלים. הוא יודע בוודאות שהוא שם. עצם הספק מעיד על כך שאתה עדיין לא שם. לכן, להגיע לסוף פירושו לדעת בלי ספקות בכלל שהגעת, שאין שאלות נוספות שצריך...